הארץ
הגולן תמורת חומוס
טרנספר הוא פקודה בלתי חוקית בעליל, גם כשמדובר ביהודים
רון
בריימן
אומרים לנו: השלום יאפשר לנו להיות עם נורמלי, ככל העמים. האם עם
נורמלי
מוותר על חגורת המגן שלו ועל מי השתייה שלו תמורת מיקסם שווא של "מזרח
תיכון חדש", שאיננו אלא מזרח תיכון שבו מדינת ישראל הולכת ונמחקת? עם
נורמלי ודמוקרטיה אמיתית מאפשרים ויתור על שטחים שבריבונותם רק ברוב
מיוחס מאוד. לא מדובר בגזענות, או בשלילת זכותם של אזרחים ערביים, אלא
בהגנה נאותה של נושאים וערכים שהם חשובים הרבה יותר מחוקי יסוד, שגם
להם ניתנת הגנה באמצעות רוב מיוחס.
אומרים לנו: פקודה לביצוע טרנספר הוא פקודה בלתי-חוקית בעליל, שמעליה
מתנוסס דגל שחור, ולפיכך אסור לבצעה. לקח כפר קאסם מצד אחד, וחובת כיבוד
חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" מצד שני, שוללים את הבסיס החוקי והמוסרי
מתחת לפקודה מסוג זה. כשם שבעניין הטבח בכפר קאסם אין ימין ושמאל, והכל
מאוחדים בהוקעת המעשה, ניתן היה לצפות שכך יהיה בכל הקשור לשלילת
הטרנספר
של בני-אדם. אבל, משום מה, בנושא של טרנספר ליהודים נסוגים השיקולים
המוסריים מפני השיקולים הפוליטיים, דווקא אצל מי שרוממות הדמוקרטיה
וזכויות האדם בגרונם. אותם אנשים המוכנים לרכז יהודים ב"גושים" ישכבו
תחת גלגלי המשאיות, אם תינתן פקודה לרכז ערבים ב"גושים". רק עם
לא-נורמלי
מטרנספר את עצמו לדעת.
אומרים לנו: טרנספר של יהודים איננו טרנספר כי הם יקבלו פיצויים,
וכלכלני
ה"שלום" כבר נחפזים לחשב כמה יעלה לטרנספר משפחה יהודית מן הגולן לגליל.
איסור על יהודים להתגורר במקום כלשהו, או לנסוע בדרך כלשהי, ברחבי תבל,
היה מקומם את חוש הצדק של כל מי שזכויות האזרח יקרות לו באמת. חוש זה
נעלם כאשר מדובר על יהודים בארצם. מצדדי הטרנספר אינם מבחינים בעיוות
שבעצם הרעיון לטרנספר בני-אדם, כאילו היו חפצים, מן הגולן או מיש"ע,
בלי לשאול את אותם אנשים אם הם מעוניינים בכך. ומדוע יהודי הגר ברמת
אביב, על גבעת שייח מוניס הנתבעת אף היא על ידי ערפאת, שיבחר להפסיק
להוות מכשול לשלום ויעדיף להעתיק את עצמו אל מעבר לים, לא יהיה זכאי
לפיצוי על תרומתו ל"שלום". ספק אם אפליה בין יהודים בקשר לזכותם לפיצוי
על שינוי כתובת למען "השלום" תעמוד במבחן בג"ץ.
אומרים לנו: לברק יש ראש אנליטי, והוא יודע מה טוב לביטחון ישראל. כדאי
לזכור, שבזה אחר זה הסתגרו מנהיגי ישראל - רבין, פרס, נתניהו, ברק -
עם ערפאת בחדרים אטומים, מתוך אמונה בכוחם וביכולתם לעמוד בפני הלחץ
ולא להתקפל. איש מהם לא למד את הלקח של מנחם בגין, שנכנס למלכודת החדרים
האטומים בקמפ-דייוויד בלי לדעת שמנהיג ערבי נחוש, בגיבוי לחץ אמריקאי,
יכול לכופף אפילו את מנהיג המחנה הלאומי בישראל.
נתניהו חשב שלו זה לא יקרה, והתוצאה היא וואי. רבין ופרס לפניו חשבו
שניסיונם הביטחוני והמדיני יעמוד להם, ושקעו לתוך בצת אוסלו הטובענית
והתובענית. על מה מתבסס איפוא ביטחונו העצמי של ברק, המאמין שייכנס
בפברואר לחדר אטום עם ערפאת, או במועד אחר לחדר דומה עם אסד, וייצא
בשלום, ולא עם "שלום"? טוב יעשה ברק אם יתייעץ עם יצחק שמיר, שידע כיצד
להימנע ממלכודת החדרים האטומים.
אומרים לנו: נוצר חלון הזדמנויות חד פעמי לשלום. אם החלון הוא כה צר
וחולף, הרי שאין בו ממש, ומהר יתברר שמדובר ב"שלום" ולא בשלום. במקום
לתת הנשמה מלאכותית לזקנים תשושים כערפאת וכאסד, או להביא להענקת פרס
נובל לשלום לנשיא האמריקאי שקידם יותר מכל קודמיו את האינטרסים של
הערבים
במאבקם בישראל, עדיף להמתין להזדמנות אמיתית לשלום, במקום חלון
הזדמנויות
לשלום וירטואלי.
אומרים לנו: מי שרוצה שלום חייב לשלם את מחירו, גם אם הוא יקר וכואב.
משפט זה מהווה הוכחה, כי ערפאת ואסד אינם מעוניינים בשלום, כי מהם לא
נתבע כל מחיר. לעומת זאת אצלנו, ממשלה של גנרלים המתפתה לשלם מחיר יקר
תמורת נייר מיישמת את דברי השיר: "אבות קובעים את המחיר שמשלמים בנים",
המחיר הוא המלחמה שתצמח מן השלום הווירטואלי.
אומרים לנו: הנאורים בקרבנו רוצים שלום. האם כניעה לתביעותיהם ולסחטנותם
של שליטים מושחתים כערפאת וכאסד היא נאורות? האם מי שמתנגד לכך הוא
חשוך?
אומרים לנו: השלום יאפשר לנו לנגב חומוס בשוק של דמשק. האם זו משמעותו
של השלום, והאם למען השגת יעד זה יש לוותר על יתרונותיו האסטרטגיים
של הגולן? אם כך, כי אז "שלום עכשיו" מקבל את המובן האמיתי שלו: "חומוס
עכשיו". האם צריך עם ישראל למכור את בכורתו ולהפקיר את עתידו תמורת
נזיד של חומוס?
ד"ר בריימן הוא חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
פורסם בתאריך-16/12/99