הארץ, 16 מרץ 2000

הירידה מחניתה

ההסכמה על היציאה מלבנון ובג"ץ קציר מסמנים את נטישת הציונות

בריימן רון

בימים הקרובים יצוינו שני ימי זיכרון שהם אבני דרך בתולדות הציונות:

ביום י"א באדר, במלאות 80 שנה לקרב הגבורה בתל חי, יתייצבו ראשי המדינה למרגלות פסל האריה השואג, יכבירו מלים על מורשת יוסף טרומפלדור ועל נחישותו שהבטיחה את הכללת אצבע הגליל בגבולות המדינה שטרם קמה, וישובו לירושלים - להמשיך במלאכת הפקרתו של עמק החולה לאיומים של החיזבאללה ממערב ושל הצבא הסורי ממזרח.

ביום י"ח באדר ב' יצוין בגליל המערבי יום השנה ה-62 של העלייה לחניתה, שכמו תל חי הוקמה כהתנחלות פוליטית במטרה לכלול את הגליל במדינה היהודית.

שוב יינשאו נאומים, ושוב יתקרב האויב לגדר היישוב, הפעם בהסכמה ישראלית שהצבא הסורי וכוחות הטרור המסונפים אליו ישלטו בכל לבנון, צמוד לבתים של חניתה ומנרה, אביבים ודולב, ורק 40 ק"מ מחיפה.

ההסכמה הגורפת על הצורך לצאת מלבנון גויסה כדי לסלול את דרכו של אסד לגולן, לחרמון ולכנרת. קרנפים במדים ובלא מדים מתקרנפים ומסבירים שהחרמון הוא בסך הכל הר, שנשק אמריקאי הוא תחליף לגולן (ומה עם הנשק האמריקאי שיסופק לצבא הסורי בגולן?), שמים ניתן לייבא מטורקיה, ושאפשר להגן על יישובי הצפון מקו הגבול הבינלאומי.

אחת התוצאות הצפויות של הירידה מלבנון, עם הסכם או בלעדיו, היא יצירת רצועת "ביטחון" חדשה, הפעם בצדו הישראלי של הגבול. הרמטכ"ל, קצינים בכירים, ואף פוליטיקאים ממחנה "השלום", מעריכים שחיזבאללה ימשיך לזנב בצה"ל גם אחרי היציאה. צה"ל כבר מבין ש"השלום" פירושו החמרת מצב הביטחון והעלאת מחירו. כבר במתיחות האחרונה נטשו מרבית תושבי קרית שמונה את בתיהם ונהפכו לפליטים בארצם. הפיכת ההתנחלויות בגבול הצפוני ליעדים מבוצרים שיותקפו אינה מחייבת את יושביהן להמשיך ולהתגורר שם, ויש להתכונן לפינוי התושבים ולתשלום פיצויים להם, כמו בנוגע ללוחמי צד"ל. אם עד היום היו תל חי וחניתה סמלים להיאחזות הרואית בקרקע המולדת, תפקידן זה ייעלם, ובמקום העלייה לחניתה ידובר על הירידה ממנה.

מים רבים זרמו בירדן, המצוי בינתיים בשליטה ישראלית, מאז אותם ימים שבהם ציונות, התנחלות והגנה עברית היו מעשים לגיטימיים ומבורכים, במדינה שטרם קמה, ועד היום שבו אותם מעשים עצמם מוכתמים בכותרות כלא חוקיים ופרובוקטיוויים. החלטת בג"ץ בעניין מכירת קרקעות מדינה לערבים, אפילו בלב יישובים יהודיים (ביישוב קציר), היא נדבך נוסף בתהליך השמטת קרקע המולדת מתחת רגליהם של היהודים במדינת היהודים ותביא להגברת החיכוך בין יהודים לערבים משני צדי "הקו הירוק" בכלל ובירושלים בפרט.

מדוע התיישבות יהודים באזורים מסוימים בארצם, ואפילו באזורים שאוכלוסייתם הערבית דלילה, היא פרובוקטיווית ואסורה בעיני אלה החוגגים את החלטת הבג"ץ? ואם הנושא הוא מניעת אפליה, עד מתי יימשך קשר השתיקה סביב קיבוצי הנדל"ן, הנהנים מאפליה ומעדיפות בהקצאת קרקעות המדינה וכספי המדינה וחוגגים את החלטת הבג"ץ נגד אפליה?

החלטה זו משתלבת במגמות מסוכנות אחרות. למשל, תוכנית הלימודים החדשה בספרות, כמו תוכנית הלימודים החדשה בהיסטוריה, מצביעה על המגמתיות הפוליטית של מערכת החינוך הכפופה לשר-הקומיסר יוסי שריד. הוצאת שירתו של טשרניחובסקי מחומר הלימוד והכנסת יצירות לאומניות פלשתיניות של המשורר מחמוד דרוויש הן המחשה נוספת של ההידרדרות בכל תחומי החיים בישראל מאז הסכם השלום הווירטואלי עם ארגון המחבלים לשחרור פלשתין כולה.

אותה החלטה הרת אסון של בג"ץ כבר הביאה יוסי אחר, יוסי ביילין, לתבוע את פירוק הסוכנות היהודית, כדי לשלול ממנה את האפשרות לספק אפליה מתקנת ליהודים.

את כל התופעות האלה אפשר לכנות בשם הסמלי "הירידה מחניתה". וייתכן שאנו צועדים לקראת הגדרה חריפה הרבה יותר - הכחשת הציונות והתכחשות אליה.

ד"ר בריימן הוא חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי