PROFESSORS FOR A STRONG ISRAEL	חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
Tel : 02-5672050 Fax : 02-5672053 P.O. Box 7010, Jerusalem 91070 www.professors.org.il	טל' : 5672050-02 פקס : 5672053-02 ת"ד 7010, ירושלים 91070 prof@netvision.net.il

סיכום הכינוס לזכר רחבעם זאבי ז"ל - גנדי

(בשיתוף הפורום הביטחוני לחוסן לאומי ובתמיכת עיריית תל אביב)

ביום שני, א' בחשוון תשס"ג, 7 באוקטובר 2002, בשעה 19:00, במוזיאון ארץ ישראל

פתח את הכנס ד"ר רון בריימן, יו"ר החוג. הוא הביע תודה למר רון חולדאי, ראש העיר ת"א, עבור התמיכה הכספית בכנס ולצוות המוזיאון עבור עזרתם. ד"ר בריימן אף הפציר בראש העיר להסב את שמו של המוזיאון שייקרא על שמו של גנדי. קריאה זו נשנתה ע"י מ' פלד וא' קור בהמשך הכנס. הצהרה ברוח זו הוקראה ע"י תא"ל במיל' דוד הגואל (יו"ר הפורום הביטחוני) והתקבלה במחיאת כפיים. ד"ר בריימן הקריא מכתב מאת כב' נשיא המדינה, מר משה קצב, למשתתפי הכנס והעביר ברכות מראש הממשלה, מר אריאל שרון.

אל"מ במיל' משה פלד, ראש אגודת מור"ג—מורשת גנדי, הספיד את גנדי וסיים בתקווה "שנהיה ראויים למורשתו של רחבעם."

מתאם הפעולות ביש"ע, האלוף עמוס גלעד, סקר את המצב הביטחוני והמדיני מול הרש"פ בראשות ערפאת. הוא קבע כי שנת 2003 תהיה "שנת הכרעה בתולדות המדינה."

תכנית ערפאת מהוות קריאת תיגר על ישראל ולה 4 חלקים: (1) מדינה פלש' בגבולות 1967 ובהחלפת שטחי התנחלויות בשטחי מדינה בתוך הקו הירוק, כאשר מטרת ההחלפה היא התחלת כרסום בישראל הריבונית. (2) בירה פלש' במזרח ירושלים. (3) שליטה פלש' בהר הבית. (4) שיבת פליטים. האחרונה כוללת הכנסת 300,000 פליטים מלבנון — שהם כלואים ע"י המושל הסורי תחת התנאים הקשים ביותר, ומהווים ממש בעיה דחופה — אל תוך ישראל הריבונית, ועוד 500,000 פליטים לתוך המדינה הפלש'. (ירדן בעיניו היא ישות זמנית שגם היא תהפוך לשטח פלש'.)

לערפאת שלשה תפקידים: ראש הרש"פ, ראש הפתח, וראש אש"פ. הראשון הוא תפקיד זמני; השנים האחרונים הם קבועים ואף נצחיים כאשר הם קובעים את מקומו בהיסטוריה. ראש אש"פ הוא המנצח על תהליך השיבה והשיבה היא שתנציח את שמו של ערפאת לדורות. (השאיפה לנצחיות זהה עם שאיפתו של סדאם חוסיין להיכנס להיסטוריה בעזרת מאגרי הנשק שלו.) לכן היה בלתי אפשרי לערפאת לוותר על השיבה בקמפ דייויד. הוא בחר בדרך האלימות לפי דוגמת לבנון.

הטרור הפלש' הוא תעשייה והוא טרור מדינה (state terrorism). הוא כולל החדרת הערכים של ג'יהד ושיבה — לשם השמדתה של ישראל — לילדים בכל שכבות החינוך; חופש פעולה לטרור ללא הפרעה מהמשטרה; תשלומים עצומים למחבלים ולמשפחותיהם, המתקיימים בד"כ מתחת לקו העוני.

ההכרעה תבוא השנה בעקבות מספר תמורות. בראשן המלחמה הצפויה נגד עירק, כאשר מטרתו של ג'ורג' בוש היא לא פחות מסילוקו של סדאם חוסיין (שלא כמו בשנת 1991).

השנתיים האחרונות הוכיחו כי ערפאת טעה במספר דברים. (1) טעה לגבי כח העמידה של ישראל. אין לו בכלל הבנה של החברה הישראלית מעבר להיבטים טכניים בלבד. כהוכחה לזה אפשר להביא את טענותיו המוזרות דוגמת "המוסד רצח את גנדי כפרובוקציה", שמצביעות על ניתוק מוחלט מהמציאות הישראלית. (2) טעה בהערכת עומק התמורות בארה"ב לאחר 9/11. (3) טעה בהתעלמות מהסבל באוכלוסייה הפלש', ש-80% מהם חיים מתחת לקו העוני שהוא 1600 ₪ למשפחת 6 נפשות. ולכן אין אינתיפאדה המונית; ולכן אין הפגנות למען המוקטעה.

תמורות נוספות: (1) דרישות לרפורמה בשלטונו, שהן ממש דבר חדש. (2) אמהות המסגירות את בניהן המחבלים; (3) חופש פעולה נרחב לצה"ל החל ממבצע חומת מגן — בעבר היה נדרש אישור ממשלה להיכנס לשטחי הרש"פ, והיום אין צורך אפילו באישור מח"ט. (4) עומק המודיעין — אנו יודעים תמיד את שם המפגע, אם כי לפעמים מגלים אותו רק לאחר מעשה. (5) צה"ל נמצא בכל מקום ביש"ע, וזה משגע אותם.

ב-1991 ערפאת נרתם למרכבתו של סדאם חוסיין וזו היתה טעות היסטורית. היום הוא קשר את עצמו לאירן. הוא ניסה להבריח קטיושות באוניית קארין א', וזה היה הופך אותו למעצמת טרור בן לילה. כל אלה הסבו לו נזק עצום בתדמיתו אצל האמריקנים.

[כאן ההיגיון היה בעיני מעורפל. –ב"ס] כל ההליכים האלה מתלכדים השנה לקראת הכרעה. לניצחון מול ערפאת יש חשיבות קיומית. המפתח לשלום באזורנו הוא התחושה שלא ניתן לנצח אותנו בשדה הקרב. זה מה שהוציא את מצרים וירדן מהקואליציה נגדנו — וקואליציה רחבה אכן יכולה להיות בעייתית עבורנו. במידה מסוימת התחושה הנ"ל נובעת משמועות על יכולת גרעינית. נקודת החולשה שלנו — להערכת ערפאת — היא החולשה מול טרור. החולשה הזו מאיצה את מאמצי העולם הערבי להשיג נשק גרעיני ולחסל בכך את יתרוננו. ולכן אם ערפאת לא יוכרע זה יתרום לעליית כוחו של סדאם חוסיין, להגברת האיום הגרעיני עלינו, וגם לעידוד החזבאללה ומלחמה בצפון.

עם זאת, ירידה נמשכת בתנאי המחיה של האוכלוסייה הפלש' תביא אחרי המלחמה להשלטת Pax Americana שתכלול מדינה פלש'. ג'ורג' בוש מצהיר דברים פשוטים ונראה שהוא מקיים את מה שהוא אומר.

קצין חינוך ראשי, תא"ל אלעזר שטרן, הרצה על השרשת אהבת המולדת בחינוך הצה"לי.

המטכ"ל החזיר את הנושא למקומו הנכון לפני שנה. (הוא הושמט מ"הקוד האתי" — שנקרא "רוח צה"ל" — ע"י ממשלות אוסלו. וכאשר תא"ל שטרן העלה את הנושא לפני זמן מה, אמרו לו שהוא "שייך לגוון מסוים באוכלוסייה".) לא ניתן ללמד אהבה. אך אם תדע את הארץ, תגיע לאהבה. ואם לא תגיע לאהבה, לפחות תבין עבור מה אנו נלחמים. חשוב להיות מאוחדים סביב אהבת המולדת, כי משימת צה"ל היא הגנת המולדת.

תא"ל שטרן מאמין לא רק באקטיביזם חינוכי, אלא באימפריאליזם חינוכי. למה שצוערים ילמדו מזה להיות יהודי רק בבה"ד 1?

כאשר הצוערים מסיירים בירושלים, זה עם תנ"ך ביד (מדפדפים בו ולא רק שומעים הסברים). מה עם כיסוי ראש? גם בלי כיסוי ראש — כי זה אינו שייך לגוון מסוים באוכלוסייה. צה"ל מאחד את כל האוכלוסיות ומעביר תוכן חינוכי לכולן. וכל מורה מעביר מסרים חינוכיים, ובמיוחד המורים המקצועיים (להבדיל ממחנכים) על ידי סימנים קטנים שמראים מה מקובל ומה לא. צה"ל מאחד דתיים ושאינם דתיים ע"י כפייה דתית (אוכל קר בשבת) וכפיה אנטי-דתית (החייל הדתי נאלץ לשמוע רדיו חברו בשבת).

קליטת עולים לא-יהודיים היא תפקיד מתאים לצה"ל כי לא ניתן לוותר על 20% מהאוכלוסייה [שהם כלל העולים מבריה"מ, לא רק הגויים המוצהרים –ב"ס] בהגנה על המולדת. זה מתחיל בשאלת קבורה ומגיע עד חינוך לגיור [לא פחות! –ב"ס].

כאשר נכנס לתפקיד הוא קיווה לתמיכה מרה"מ. אם או בלי תמיכה זו, בסוף הוא קיבל תמיכה חזקה מערפאת. היום אנו בהזדמנות ללמוד וללמד על חשיבות האחדות, וויתור הדדי, הקרבה, ושיפור יחסים דתיים-חילוניים.

קצין רפואה ראשי לשעבר, תא"ל במיל' פרופ' אריה אלדד, חבר הנהלת החוג, הרצה על נושא אהבת העם, בהתבססו על שירת אורי צבי גרינברג. קשה ברשימות מקוצרות להמחיש את רוח ההרצאה ואת יופיה.

בקרוב נגיע למצב שבו חצי הנוער היהודי לא יעבור דרך כור ההיתוך הצה"לי. אנו זקוקים למערכת היתוך נוספת. קל מאד להרחיב את הפערים בעם, במיוחד זה הנפער בין דתיים לחילונים, במיוחד מול החרדים; במיוחד להתלהם על עניין ההשתמטות. כדאי לעיין בשירת אורי צבי, שגדל בעולם החרדי, שהתנכר לו, ובסוף השלים אתו. השיר "אחי, יהודי הפאות" מביע כבוד לחרדים על שונותם, על שמרם על המסורת ועל השקפותיה. הוא מקבל את אמות המידה היהודיות ולפיהן מעריך מחדש את התרבות והיופי של אירופה (שאותה הוא הכיר בשפות האם).

פרופ' אלדד הקריא גם קטעים מכתבי הראי"ה קוק, בהם הוא מביע חיבה לדור המורדים והערכה להישגיו. אך יש לציין שדעות אלו עדיין אינן מקובלות על רוב העולם החרדי. ועוד הצביע המרצה לאהבת ישראל שהייתה כה עזה בקרבו של גנדי.

סיים את הערב ד"ר אבשלום קור שציין כי גנדי היה אלוף פיקוד המרכז כאשר הפיקוד כלל בפעם הראשונה את המרכז האמיתי של א"י — את שכם, את בית לחם ואת חברון, המוזכרות בתנ"ך יותר פעמים מהרצליה, מרעננה, ומתל אביב. ד"ר קור סקר את מעבר מספר שמות מקומות בפיקוד המרכז משמותיהם המקוריים לצורותיהם הערביות, עד ששבו בנים לגבולם.

ובכך הוקדשו ההרצאות לערכי עם ישראל, אהבת ארץ ישראל ואהבת השפה העברית, שהיו קרובים ללבו של גנדי.

הערב הסתיים בשירת התקווה.

רשם: בנימין סבטיצקי