האג'נדה הקריאטיווית של הקופירייטרים
הארץ
23.02.03
רון בריימן
היבט שלא דנו בו, ואשר הוסיף כיעור למערכת הבחירות, הוא הפלישה הזרה
והשימוש העילג בביטויים לועזיים מיותרים בשיח הציבורי והתקשורתי בישראל.
כך מוצגת העברית כשפה שכביכול אינה עשירה דיה לשרת את ה"קופירייטרים"
ה"קריאטיוויים". האם "רעיונאים" "יצירתיים" לא ישרתו טוב יותר את השיח
הציבורי מאשר אחיהם החורגים?
ככל הנראה חביבה האות C על אנשים אלה ועל שותפיהם באמצעי השידור
האלקטרוניים יותר מכל חברותיה, ובנוסף לשתי המלים ה"עבריות" הנ"ל מככבות
במקומותינו, בעל-פה ואפילו בכתב, גם "קמפיין" במקום מסע/מערכת בחירות,
וגם "קמפיינרים", אותם לוחמים ללא חת שיורים גם בשפה, לאחר שירו חצים
מורעלים ב"קמפיינרים" מצדו השני של המתרס הפוליטי. לאלה יש להוסיף אישים
השבים לזירה, בתהליך הקרוי משום מה "קאמבק".
גם סדר היום הציבורי/המדיני/המפלגתי/ התקשורתי, חשוב ככל שיהיה, נפל
קורבן לאותם חיזרים ושינה את שמו ל"אג'נדה", שהיא עצמה אינה מורכבת
מסעיפים ומסוגיות רחמנא ליצלן, אלא מ"אייטמים" ומ"אישואים". כך גם אופיה
של המערכה (ה"קמפיין"): זה יכול להיות "פוזיטיווי" או "נגטיווי", ובכל
מקרה שלילי מבחינת השפה. שליליים הם גם הזמרירים המוזרים, הלא הם
ה"ג'ינגלים"
המעצבנים.
הטכניקה נזקקת ל"פריים טיים" כאשר הצברים מתקשים לבטא את צמד המלים
"זמן שיא", או ל"פריים" כדי למקם את נשוא הצילום במרכז ה"טייק", כלומר
התמונה. שיא השיאים של הטכניקה, הפעם מנקודת ראותו של המועמד, הוא
ה"ספין",
כלומר תרגיל להסטת דעתו של הציבור מן העיקר בעיניו אל החשוב למועמד.
לכך טרם נמצאה מלה עברית ראויה, ועל כן מתנדב הח"מ להציע תחליף עברי
ל"ספין" הנוכרי: "מסיטון", לצורכי הסטה. לפעמים הוא מתפקד גם כ"מסיתון"
לשם הסתה. והמועמדים עצמם, אלה רוקחים "דיל" אחרי "דיל", ממש אי-דיל-יה.
והמו"מים השונים אינם דו-צדדיים אלא בילטרליים.
אליעזר בן-יהודה בוודאי מתהפך בקברו בשל המגמה, סליחה, ה"טרנד", של
חדירת הלעז האנגלו-אמריקאי למקומותינו, ואינו מבין מה עוללו אותם
"קריאטיווים"
למפעלו המבורך והאדיר. נראה כי הנסיגה הערכית והגיאוגרפית מעקרונות
הציונות מתבטאת גם בשפה.
ד"ר רון בריימן
יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
פורסם בתאריך-23/02/03